החלטה
1.לפניי בקשת התובעת (להלן גם: "המבקשת") להתיר לה הגשת תצהירים נוספים מטעמה, של מר אסא ברונו ומר אפרים גבאי וכן להגיש תגובה של המומחה מטעמה, פרופ' מנדל, ביחס לעובדות וטענות שעלו בחוו"ד המומחה מטעם הנתבעת-המשיבה ובתצהירי העדות הראשית מטעם המשיבה.
בתמצית, עניינה של התביעה דנן הוא בהשבת כספי תשלום מע"מ שנטען כי שולמו ביתר בעת פדייה מהמכס של טובין (חלקי מתכת) שייבאה התובעת לצורך שילובם במבנה מוזיאון העיצוב בעיר חולון, כאשר המחלוקת נגזרת בין היתר משאלת סיווגם של הטובין.
טענות המבקשת:
2.נטען, כי תצהירי המשיבה וחוות דעת המומחה מטעמה מחייבים התייחסותה של המבקשת, לרבות לשם הפרכת עובדות וטענות שהועלו במסגרת מסמכי המשיבה.
המבקשת נסמכת על תקנה 129(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), הקובעת כי המועד להגשת חוות דעת מומחה הינה במועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם בעל הדין "זולת אם קבע בית המשפט או הרשם אחרת". כלומר, בסמכותו של בית המשפט לאפשר הגשת חוות דעת מומחה אף בחלוף המועד הנ"ל ולאפשר לבעל דין להגיש את תגובתו לחוות דעת המומחה של הצד שכנגד.
טוענת המבקשת, כי למומחה מטעם המשיבה, מר אריה שילה, ניתן פרק זמן משמעותי לעיין בחוו"ד מטעם המבקשת ולהגיב לה, והדבר בא לידי ביטוי בחוות דעתו השזורה התייחסויות רבות ושונות לחוו"ד המומחה מטעם המבקשת. לפיכך, יש ליתן זכות שווה למבקשת להגיב לטענות המשיבה, בפרט כאשר התגובה נוגעת ללב ומהות המחלוקת בין הצדדים ונחוצה לבירורה הענייני של התובענה.
עוד הוסיפה המבקשת כי מדובר בתגובה עניינית ותמציתית בת 4 עמודים בלבד; כי מצויים אנו בשלב שבו טרם החלו ההוכחות; וכי למשיבה נשלחה התגובה והתצהירים המדוברים עוד ביום 6/7/11 על מנת לקבל הסכמתה להגשתם, כך שאין מדובר ב"הפתעה".
באשר לבקשה להגיש תצהירים נוספים, נטען כי ראיות המשיבה כללו עובדות וטענות אשר רק לאחר קבלתם לידיה, יכולה היתה המבקשת לבחון אותם לגופם, וכי לצורך פרישת מלוא הראיות הנחוצות לקבלת הכרעה צודקת במחלוקת דנן, יש להתיר למבקשת הפרכת טענות המשיבה.
בין היתר, נסמכת המבקשת על תקנה 158(א)(1) לתקנות, לפיה רשאי בית המשפט לפי שיקול דעתו, להרשות לתובע להביא ראיות מפריכות, שכן התצהירים נחוצים להפרכת להפרכת עובדות שציינה המשיבה במסמכיה. המבקשת הדגישה כי לא השתהתה, אלא בדקה את נכונות העובדות במסמכי המשיבה ולאחר גיבושם לתצהירים העבירה אותם לעיונה של המשיבה.
כך למשל, נטען כי בחוו"ד המומחה מטעם המשיבה, בין היתר הובא ציטוט מדבריו של מר רון ארד, מאדריכלי פרויקט מוזיאון העיצוב בחולון. ואולם, בדיקת המבקשת את נכונות הציטוט והקשרו למול אדריכלי הפרויקט – רון ארד ושותפו אסא ברונו – העלתה כי הציטטה הוצגה באופן מגמתי תוך הוצאת דברים מהקשרם ולפיכך אין ללמוד ממנה את אשר מבקש מומחה המשיבה להסיק, וכמפורט בתצהירו של מר ברונו, אשר הגשתו מבוקשת בבקשה דנן.
עוד ציינה המבקשת, כי חוו"ד המומחה מטעם המשיבה כוללת מפרטים טכניים שונים, לגביהם מתחייבת התייחסותו של מר ברונו, מאדריכלי הפרוייקט, המצהיר על הדברים כעדות ממקור ראשון.
זאת ועוד, במסגרת תצהיר עדותו הראשית של המצהיר מטעם המשיבה, אנדריי רפפורט, עובד בית המכס אשדוד, צורפו לראשונה מכתבים של סוכנות המכס יתיר, מהם מסיקה המשיבה מסקנות כאלה ואחרות בנוגע לשאלות השנויות במחלוקת. בהקשר זה טוענת המבקשת כי תצהירו של רפפורט כולל "השערות" ו"מסקנות" לגבי התנהלותה וסברותיה של סוכנות יתיר, ולפיכך יש לאפשר למבקשת לסתור את ההשערות הללו בתצהירו של מר גבאי, המשמש כבעלים ומנכ"ל של סוכנות המכס יתיר, ומתייחס לדברים ממקור ראשון.
לאור האמור, נטען כי יש לאפשר למבקשת להציג את גרסתה העובדתית המלאה באמצעות העדים הנחוצים לכך, ועל מנת שבית המשפט יוכל להגיע להכרעה צודקת בשאלות השנויות במחלוקת.
תגובת המשיבה:
4.המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתה טענה כי מדובר בבקשה חריגה - להגיש חוות דעת "משלימה" המתנצחת עם חוות הדעת של המומחה מטעם הנתבעת. אין כל בסיס בדין למבוקש בבקשה דנן. למבקשת אין זכות מוקנית להגשת חוות דעת מגיבה מטעם המומחה מטעמה, לרבות לא בתקנה 129 לתקנות, הנזכרת בבקשה.
הדרך לסתור את עמדת הצד שכנגד הינה באמצעות הכלי של חקירה נגדית. בית המשפט הוא הנדרש להכריע בין גרסאות הצדדים ובין חוות הדעת של המומחים מטעמם, לאחר שהללו נבחנו במבחן החקירה הנגדית.
באשר לתצהירים נטען כי התובעת לא הצביעה על סיבות ממשיות שאינן תלויות בה, בעטיין כבשה את ראיותיה עד לאחר הצגת ראיות הנתבעת. היענות לבקשת התובעת לאחר שתצהירי הנתבעת כבר הוגשו תקנה לתובעת יתרון דיוני, כאשר לנתבעת לא תינתן הזדמנות להגיב לעדויות "החדשות".
באשר לטענת התובעת בדבר צירופם לראשונה של מכתבי סוכנות המכס יתיר לתצהירו של אנדריי רפפורט, טוענת הנתבעת כי מדובר במכתבים של סוכנות המכס של התובעת, אשר שימשה כשלוחתה לצורך שחרור הטובין נשוא תביעה זו. המכתבים הנ"ל צורפו על ידי סוכנות המכס לרשימונים שהוגשו לנתבעת מטעמם התובעת. כלומר, אלו הם מסמכים המצויים בידיעתה ובשליטתה של התובעת, ולו בשל כך לא תיתכן טענה של הפתעה מעצם קיומם.
הנתבעת טענה כי ככל שבית המשפט ייעתר לבקשה, כי אז תעמוד היא על זכותה להגיש חוות דעת משלימה מטעמה ותצהירי עדות משלימים בהתאם לצורך.